באיזה גיל ילדים מתחילים לכעוס?
בניגוד להרבה רגשות מורכבים כמו בושה, עלבון או קנאה, שמרבית בני האדם מתחילים
להביע רק בגיל שנתיים-שלוש, כעס ניתן לזהות גם אצל תינוק בן מספר ימים.
מה שחזק ברגש הזה הוא העוצמות. כמו בכי, קשה לשלוט בכעסים באופן מתוכנן וידוע מראש.
עבור רובנו זו הרגשה קשה, אפיזודית וחולפת, אבל קשה.
הדרך האוטומטית של רבים מאתנו להביע כעס היא באמצעות התנהגות תוקפנית.
כעס הוא תגובה טבעית שמטרתה לסייע לנו להגן על עצמנו מפני איומים אפשריים.
מידה מסוימת של כעס אם כן, היא נחוצה להישרדות שלנו.
מצד שני, לא ניתן להשתלח בכל דבר או אדם שמעורר בנו כעס – אנו כפופים לחוקים
ונורמות חברתיות המגבילות אותנו.
רגשות כמו כעס או עצב נחשבים לעתים קרובות כטריגרים לכאב נפשי, וזה לא מסתיים שם.
רגשות שליליים שאינם מנוהלים ומעובדים בצורה נכונה, עלולים לתפקד בעצמם כגורמי לחץ קשים,
שמעוררים בנוסף גם דלקות גופניות אשר מחריפות עוד את המצוקה הנפשית.
דיכאון, כמו כעס שמיועד במקור כלפי אחרים, יכול להיות מופנה באופן לא מודע פנימה ולהפוך לשנאה הרסנית.
אנשים כועסים יסבלו גם מהתפרצויות לא נשלטות ועלולים להיות עם הסתברות גבוה יותר לפתח כמה בעיות נוספות:
קשרים בינאישיים פגומים – לעתים קרובות אחרים יתפסו אותם ככאלה שכועסים תמידית,
ולעתים קרובות הם עלולים להיקלע לתגרות מילוליות או להיות אלימים פיזית.
פעולות אלו יכולות להוביל לבעיות ביחסים, לגירושים ולמתח אלים במשפחה.
בעיות בעבודה, בבית ובלימודים – סיבוכים כמו אובדן עבודה, השעיה מלימודים, תאונות דרכים,
בעיות כלכליות או הסתבכות עם החוק.
בעיות במצב הרוח – הפרעות מצב רוח, כמו דיכאון וחרדה.
שימוש בחומרים ממכרים – סמים, כולל קנאביס ואלכוהול.
מחלות גופניות – לחץ דם גבוה, סוכרת, מחלות לב, שבץ, אולקוס, כאב כרוני ועוד.
פגיעה עצמית – פגיעות מכוונות או ניסיונות אובדניים.
תכלס, מה הבעיה הפסיכולוגית המרכזית בהתקפי זעם וכעס אצל מבוגרים?
תחושת הצדק הזמנית.
אנשים שעושים טעויות במהלך התקפי זעם, חימה וכעס פוגעים ולפעמים אף הורסים מערכות יחסים,
משוכנעים זמנית שהם צודקים. לעיתים הצדק הזה מהול בתחושות קורבנות וזכאות לדבר כלשהוא שאינו ממומש.
ממש כמו טראומה, יש לכעס נטיה לעשות מחטף של העבר על ההווה: השדים ורוחות הרפאים מהעבר, משתלטים
על התודעה ומעוררים זעם שעלול להוביל לתוצאות בלתי הפיכות.
אך כאנשים בוגרים, להיכנע לדחף שמביא איתו זעם הפנימי אין באמת הצדקה.
לרוב מייצגת כניעה כזו, היענות לגחמה נפשית מידית, או קפריזה רגעית, וכאנשים בוגרים עלינו לקחת אחריות.
הטריגר השכיח ביותר להתקפי כעס אצל נשים
הוא כלפי פרטנרים זוגיים, חברות קרובות ובני משפחה.
לרוב, כעס ביחסים מתעורר אצל נשים עקב רגשות אכזבה וציפיות שלא מומשו על ידי בני זוג,
בני משפחה וחברים, או שהן חשות שהקרובים מצפים מהן להמון נתינה ללא תמורה שוות ערך.
כעס אצל גברים
מתעורר בדרך כלל דווקא על ידי זרים, אנשים שאינם מתנהגים כמו שצריך,
או כאלה שמחזיקים ערכים, דעות פוליטיות ועמדות חברתיות מנוגדות לשלהם.
מי שמתקשה לווסת את כעסו, עלול לאגור ולשחרר רק באמצעות התקפי זעם, או להיפך,
בהפנייתו פנימה - לכיוון פסיכוסומטי.
כעס מבטא בעצם בקשה או דרישה שמשהו יקרה באופן אחר מכפי שהוא קורה כרגע.
כעס שאינו מנוהל, מציף, מעייף ומתיש, ודאי כאשר הוא עולה בלי סיבה שדורשת כזו הצתה
חזקה. גם החזרה לשגרה אחרי אפיזודה לא נשלטת דורשת אנרגיה וזמן.
כעס כרוני פוגע גם בגוף
- כעס מלווה בתסמינים פיזיולוגיים של דופק מואץ, הזעה והסמקה,
לחץ נפשי עצום ועוררות פיזיולוגית קבועה, המתבטאת ברמות הורמונליות גבוהות תמידיות
של קורטיזול וכולסטרול, במקרים מסוימים בעיות פסיכוסומטיות ואפילו מחלות לב, ולבסוף תשישות ושחיקה נפשית.
כעס שלא בא לידי ביטוי התנהגותי אינו נעלם. אי אפשר לברוח ממנו.
לאדם שאינו שולט בכעסיו נמליץ ללכת לטיפול וקיימים טיפולים שונים שיכולים לסייע.
מה חשוב שיטופל?
*ללמוד לדבר מתוך הפצע הכואב שבמרכז הזעם, וללכת צעד אחד מעבר לו כדי לרכוש משאבים יעילים להתמודדות.
*להבין את מקורות הכעס היא מטרה חשובה ביותר בתהליך הטיפולי.
*כעס יכול להופיע גם כרגש שניוני לרגשות ראשוניים שקשה יותר להכיל ולקבל, כמו קינאה או צרות עין.
* ללמוד להבחין בין עבר להווה.
*ללמוד איך לסלוח, ולאו דווקא לשכוח. כעס, שנאה, נקמה, זעם, מרירות יהפכו להיות השליט בנו.
היכולת לסלוח למישהו שפגע בנו מאפשרת להשתחרר מאנרגיות שליליות ולבסס עמדה נפשית חיובית יותר.
*ללמוד דרכים טובות יותר לניהול הכעס, ביטוי הדרגתי ולא אימפולסיבי.
*ללמוד לפרש סיטואציות באופן נקי ומפוכח.
*ללמוד דרכי תקשורת יעילות יותר כדי להביע את אי שביעות הרצון שלנו.
אחרי שהכעס שוכך, רבים מאתנו מתחרטים עמוקות על ההתנהלות אך לעיתים הנזק כבר
נגרם ולפעמים אף אינו הפיך.
בכדי להימנע מתגובות בלתי הפיכות יש כלל שאומר - קחו פסק זמן.
זהו כלל פשוט
והגיוני, אך בזמן אמת הוא קשה לביצוע.
דווקא ברגע שבו הרגשות משתוללים ומתגבר הרצון לפרוק את הכעס, צריך לעשות הפסקה.
על אף הקושי, פסק הזמן הוא הכרחי בכדי להגיב באופן שאינו הרסני אלא יעיל לפתרון הבעיה.
המטרה בטיפול טוב היא ללמוד כיצד לזכור "לשלוף" מיומנות התנהגותית מתאימה בזמן
במחשבות.
פרויד כתב: "את מה שאנחנו לא זוכרים, אנחנו מתנהגים"
אחת האפשרויות ללמוד את כול האמור לעיל הוא מודל אפר"ת:
אירוע
-
פעילות התנהגותית שמתרחשת מחוץ לאדם, או בתוך האדם (תחושה גופנית, מכה פיזית, רעש של צעקה חזקה)
פרשנות
-
אופן ההבנה והפענוח הסובייקטיבי של האירוע. פרשנות היא מאוד אישית - ניתן להבינה בדרכים שונות לחלוטין. למשל, למתמודדים עם בעיות בניהול כעסים קיימת, לרוב, נטיה מוקדמת לפרש אירועים כפוגעניים יותר או מעליבים.
רגש
- ההרגשה שמתעוררת בנו לאחר מתן הפרשנות הקוגניטיבית לאירוע. כאשר מדובר על אירוע מעורר ומכעיס, הכעס עשוי להיות רגש שניוני, בעוד שפגיעה והשפלה הם רגשות ראשוניים שהובילו אליו.
תגובה
- ההתנהגות בה אנו נוקטים בסופו של תהליך מהיר ותלת-שלבי שתואר למעלה. תגובה אינה חייבת להיות מוחצנת. היא יכולה להיות גם החלטה (מבורכת) להבליג, להתאפק ולהימנע מביטוי כעס.
**מה שחשוב הוא להבין שלכל אירוע יכולה להיות יותר מפרשנות אחת (ולרוב הרבה יותר), ולכן יש לעצור בשלב הפרשנות,
לנסות ולראות לפחות עוד אופציה אחרת, ואז ההשפעה על הרגש והתגובה ישתנו בהתאם.
חשוב לברר מהן המחשבות שהעלו את הכעס ומה הדרך היעילה להתמודד עם הבעיה.
למשל בואו ונשאל:
מתי התחלתי לכעוס?
מה אני אומר לעצמי על מה שקרה?
מהן עובדות ומה הפרשנות שלי? זכרו - רגשות ומחשבות אינם עובדות!
האם הפרשנות שלי קיצונית? האם היא נוקשה מדי? האם היא מוטה?
האם קיים מידע חשוב שבלהט הרגע לא התייחסתי אליו?
מהן האפשרויות שעומדות בפניי בהתמודדות עם הקונפליקט?
מהן התוצאות הצפויות של כל אחת מהאפשרויות הללו?
מה יעיל לעשות? במצבים של הצפה רגשית, חשוב לחפש פתרונות יעילים ולא אמוציונליים.
מה הכי יעזור לי להתמודד עם המשבר הרגעי באופן היעיל ביותר
מה עוד אפשר?
לדבר על זה - לדבר על הרגשות זו ממש לא קלישאה.
שבו לדבר עם עם אדם קרוב, במיוחד אם הוא יותר מקשיב ואמפתי ופחות מייעץ ושיפוטי.
תכלס, כשאנחנו לא מוצאים דרך יעילה ובטוחה לתעל כעסים חזקים שמקננים בנו, סופם להתפוצץ, והפיצוץ הזה יקרה כנראה בדיוק בזמן ובמקום הכי לא מתאימים.
לכן, חשוב מאוד לדבר על הכעס עם אדם קרוב שיוכל להקשיב בלי ביקורת.
גם הדיבור כשלעצמו הינו פורקן מוצלח מאוד לכעסים, תופעה ותיקה בפסיכולוגיה, שמוכרת עוד מימי פרויד.
במילים פשוטות יותר, שינוי של האופן בו אנו חושבים.
כאשר אנו כועסים, החשיבה שלנו עשויה להפוך למוגזמת ומאוד דרמטית.
ניסיון להפוך את המחשבות הללו ליותר מציאותיות עשוי לעזור.
למשל, במקום לומר לעצמנו "זה נורא, הכול אבוד" נאמר "זה מתסכל, ומובן שזה מעצבן אותי, אבל זה לא סוף העולם, ולכעוס עכשיו לא יעזור בלפתור את זה".
כדאי לנסות ולהימנע משימוש במילים "אף-פעם" או "לעולם לא" כמו ב"המכונה הזאת אף פעם לא עובדת!".
משפטים מסוג פשוט לא מדויקים. הם נאמרים רק כדי להצדיק את הכעס שאנחנו מרגישים ברגע המשבר. אמירות פנימיות כאלה גם פוגעות ומרחיקות אחרים שהיו רוצים לסייע.
כעס מתמשך, אפילו אם מוצדק, הופך מהר מאוד לחסר פרופורציה.
שימוש בהגיון קר ופשוט עשוי לסייע בהפחתת הכעס.
כאשר הכעס מתחיל לעלות, נזכיר לעצמו שקשיים רגעיים הם חלק מהקיום היום-יומי, ולמעשה הם בלתי-נמנעים.
אנשים כעוסים נוטים לדרוש הגינות מלאה, הסכמה, הערכה.
כולם רוצים את התגמולים הללו ומתאכזבים כאשר הם נמנעים מהם. אך אנשים כועסים דורשים אותם, וכאשר דרישות אלו לא נענות הם מגיבים בכעס. כחלק מההבניה הקוגניטיבית, יש להיות מודעים לדרישות אלו ולהמירם ברצונות – במקום לומר "אני דורש" נאמר "אני רוצה".
במקרים רבים לא ניתן לקדם פתרון מידי, וכאשר מתבהר לנו שזה המצב, תוסס בנו תסכול שמוסיף דלק לבעירה הפנימית.
במצבי עצבנות שמתלווים בתחושת חוסר אונים, מומלץ לא להגיב, מוטב לא לכתוב תשובה וכדאי לא להגיד מה בדיוק אתם חושבים...
חשוב להפנים:
האסטרטגיה הטובה ביותר להפחתת כעס היא לרוב להתמקד בהתמודדות עם ניהול הכעס, ולא עם פתרון הבעיה.
חשוב להצטייד בתהליך שדורש התמדה נחושה, שקדנות, נכונות וסבלנות, מבלי להעניש את עצמנו כאשר הפתרון אינו מגיע מיד.
תכנית כזו תסייע לנו לשמור על סבלנות ולהימנע מחשיבה קטסטרופלית.