כשבחרתי להכניס את ה-EMR ככלי נוסף בקליניקה שלי, לא הבנתי לחלוטין את העוצמה של השיטה אבל גם
לא הבנתי מספיק את הקושי של להיות מטופל בשיטה למרות שחוויתי מס. טיפולים על עצמי.
ה-EMR היא שיטה שמשנה את החיים בכל רמה אפשרית, אבל בעיקר היא משנה את התפיסה שלנו
והאמונות שלנו בחיים מגיל אפס.
כל מה שאנחנו חווים עוד מהרחם, משפיע על חיינו.
כל מה שעברנו בחיים מתויק וחרוט בתת מודע שלנו ובתאים שבגוף.
מה הרווח בין אני למחשבות שלי?
"המחשבות אינן עובדות" גם אלו שמתעקשות להיות עובדות ונתקעות לי בראש.
אם נשאל הרבה אנשים על עצב ודיכאון נקבל מרובם את אותן תשובות.
אז אם כולם חושבים אותו הדבר אז איך הבעיה היא בי האמיתי?
טראומה נוגעת בכל אחד ואחת מאיתנו.
טראומה בלטינית משמעה- פצע.
פצעי הטראומה הגלויים, ולעתים קרובות יותר הסמויים, מופיעים בדמות של סימפטומים גופניים
נפשיים ורגשיים כמו: מחלות, אלימות, דיכאון, חרדה וחולשה גדולים.
ריפוי הזיכרונות הללו, שהם כולם זיכרונות טראומטיים במידה כזו או אחרת,
יביא לפתרון/שחרור והבעיה תעלם או עצימות השפעתה על חיינו תפחת.
אנחנו לא מלמדים כלים להתמודדות וניהול הבעיה. אנחנו עובדים כדי שלא תהיה בעיה.
שאלו אותי "האם אפשר לפתור גם ______ בעזרת השיטה הזו?"
התשובה הכללית היא כן!!
הזיכרונות הטראומטיים משויכים לעבר, נוכחותם קיימת בהווה, והשפעתם על החיים ממשיכה לתוך העתיד.
הסיבה לקיום הזיכרונות הנה הישרדות, על כן, הם מכווננים לעתיד.
תפקידם להזהיר מפני סכנה, אבל גם כאשר הסכנה כבר איננה קיימת.
סטרס מה זה אומר?
בכל רגע מערכת העצבים שלנו סורקת את הסביבה ומחפשת סימנים לאיום או אי בטחון.
במידה ויש סיבה כלשהי תוך כמה שניות מתקיים הזיהוי .
זה יכול להיות צלילים, מגע, ריחות, מראות, תחושות, הבעות פנים ועוד.
בהתאם למידע שעובר, המערכת מחליטה לאיזה איבר בגוף יימסר המידע.
נוצרות תחושות בגוף/מתח וזה מתורגם לרגשות.
הרגשות הם אלו שמניעים לפעולה בהתאם לתוכניות ההישרדות שקימות בגוף שלנו.
מעט אנשים מבצעים ניסיון אובדני של ממש, אבל כמעט כל אחד מאיתנו בוחר לגעת במהלך החיים
בהתנהגויות הרסניות. ואכן, פנים רבות לה, לחבלה העצמית ה"נורמטיבית".
באופן פרדוקסלי, מי שמאמץ התנהגויות של פגיעה עצמית, מוצא בהן נחמה זמנית, דרך הרסנית
במטרה לווסת סערת רגשות.
כך, פגיעה עצמית הופכת לחבר סודי, כזה שניתן לקרוא לו בכל עת, בלי אישור של אף אחד ובלי תשלום.
גל הפחד הראשון ששוטף את גופנו בזמן אירוע הוא "פחד אמיתי" – הנובע מאירועים אמיתיים, כגון פציעה,
תאונה, אובדן של אדם אהוב, ועוד.
זהו סוג הפחד המפעיל תגובות מתח הכרחיות המגינות עלינו.
הוא מתרחש כאשר החיים שלנו מאוימים, והוא מאותת לנו לעשות משהו.
פחד אמיתי מוביל לפעולה היכולה להציל את חיינו או להגן מפני סכנה על אלה שאנו אוהבים.
כמה אנחנו יודעים לקרוא את הסביבה שלנו? מה זה אומר תחושת בטן? מה זאת אינטואיציה?
מה זה אומר שנכנסתי לחדר ומרגיש לי שמשהו לא בסדר?
אינטואיציה היא החלק הלא מודע בתוכנו שפחות יש לנו גישה אליו ומגיעי אלינו ממוחות אחרים שיש לנו בגוף והם לא בראש.
כולנו נזכרים באופן ספונטני בעבר שלנו. בית הילדות, חוויות מבית ספר, הצבא, האוניברסיטה, הזוגיות שהייתה והסתיימה ועוד. ההזכרות חשובה ומזכירה לנו מאיפה באנו ומי אנחנו גם היום.
קרל יונג טען שהיזכרות זו עלולה להיות גם מסוכנת לנו. העבר שואב אחורה והאדם חייב להתקדם קדימה. לעבר יש כוח אדיר ואם תיתן לו הוא ישאב אותך בשנייה.