?מה זאת אינטואיציה
כמה אנחנו יודעים לקרוא את הסביבה שלנו? מה זה אומר תחושת בטן? מה זאת אינטואיציה?
מה זה אומר שנכנסתי לחדר ומרגיש לי שמשהו לא בסדר?
אינטואיציה היא החלק הלא מודע בתוכנו שפחות יש לנו גישה אליו ומגיעי אלינו ממוחות
אחרים שיש לנו בגוף והם לא בראש.
בואו נעשה סדר:
יש לנו בראש את המוח הלימבי שאחראי על הרגשות שלנו שגם שם לא הכול מודע, ויש בראש
גם את האונה הקדמית שאחראית על המודע שלנו ההתנהגות שלנו, ההחלטות שלנו.
ויש לנו את מוח המעיים, מערכת העצבים המעית, שמכילה 500 מיליון נוירונים, והמוח הזה כול
הזמן סורק את הסביבה כדי לקבל מסרים של איום או ביטחון.
מה שאנחנו קוראים לו=תחושות בטן.
אצל ילדים זה הרבה יותר דומיננטי. ילד יגיד לאימא כואבת לי הבטן ופחות יאמר אני עצוב.
במוח המעיים יש מלא קולטנים של כול סוגי הרגשות. והם יוצרים את התחושה בבטן.
90% מהסרוטונין שאחראי על חווית האושר מיוצר במעיים, מזון, אכילה.
אין בו תהליכים קוגניטיביים אבל הוא משמש כמו גשר למוח המרכזי, שם יש את ניתוח הרגשות.
וזה תלוי כמה מקשיבים לו וסומכים עליו.
אחת המטרות שלו היא לקדם את ההישרדות שלנו. דברים של עכשיו. טווח קצר.
נאמר גם שהקשבה למוח המעיים היא גם הבסיס לקבלת החלטות עתידיות גדולות יותר.
אם אני מאמין שאי אפשר לסמוך על אף אחד, זה ישפיע על החלטות מהותיות בחיי.
יש השפעה מאוד גדולה של הרגש שמופעל במוח המעיים על ההחלטה הגדולה יותר במוח
הקוגניטיבי, היותר איטי ושקול.
רציונל מזוהה עם החוכמה ורגש מזוהה עם אימפולסיביות וזה מה שמרחיק אותנו מרגשות.
התוצאה- מחלות, דלקות, הפרעות אכילה, כל מה שלא מקבל מקום בבטן, יוצר רמות מאוד גבוהות
של קורטיזול – בעיות פיזיולוגיות.
כשאנחנו מפסיקים להקשיב לעצמנו ועובדים רק עם מה שצריך או חייב, מוח המעיים יעשה הכול
כדי לחייב אותנו לחזור לחיבור הרגשי.
מרקרים סומטיים
(גופני- תאי) = הדלקת זיכרונות עבר שצרובים בנו. משהו שעורר רגש מאוד חזק
שנצרב בגוף שלנו בעבר, האמיגדלה ומוח המעיים עובדים כול הזמן כדי לסרוק ולמצוא סימנים כדי
להגן עלינו. המסרים הם ביטחון או איום בלבד. SAFE THEN SORRY.
האינטואיציה שלנו למודת אירועים קשים וסבל. ויש משהו שאומר עזוב זה קשה בעיה מאמץ- אל
תלך לשם. ואנחנו מתחילים להפסיק להקשיב לעצמנו.
מי שם לנו את ההנחות הראשונות בחיינו? אימא. תינוק נולד ממוח המעיים של אימא שלו.
המסרים הראשונים של איך לחוות את הסביבה מגיעים מאימא. המוח הקדמי החושב והמחליט
עדיין אינו מפותח אצל תינוק. חווית העולם של תינוק היא רגשית, אינטואיטיבית. אימא יודעת.
האידיאל יהיה שהבטן והמוח ידברו אותו הדבר. אבל לעיתים תהיה התנגשות. כי מה שמקודד בבטן
מילדות לא תמיד מסתדר עם ההווה. יוביל לבלבול, החלטות לא טובות לי, התחברות לדברים לא
נכונים בכללי ולי בפרט.
איך נדע למה להקשיב?
הכי חשוב זה שנכיר את עצמנו. צריכה להיות מודעות על מה שאני יודע מכיר ומבין או לא.
האינטואיציה טובה או לא ביחס לתחום כזה או אחר.
אם יש לי צריבה רגשית בתחום מסוים אני אחפש הצדקות בהקשר הספציפי הזה.
חשוב ללמוד ולהבין שלעיתים האינטואיציה גם מכשילה אותי וחשוב שאני אשתחרר מהפוסט
טראומה/אמונה שיש לי בנושא הספציפי.
להבין שאני במערכת התראה שהמטרה להגן עלי ולא באמת עובדתית.
איך מכבים את האוטומט הזה?
הבנה שזה לא קורה לי עכשיו אלא קרה לי בעבר.
לתת כוח לאונה המצחית המודעת שאנחנו לא שם אלא פה. זה נותן למוח המעיים תחושה של
ביטחון. לתת לו להירגע ולנוח. לשדר לו שהכול בסדר.
זה יכול לקרות דרך טיפול, חיבור לאדם שאנחנו סומכים עליו, עשיה של משהו שאני בטוח שאני
טוב בו, וכל דבר שגורם לאדם לחוש ביטחון ורק אז נוכל להמשיך לסמוך על האינטואיציה שוב.
לסיכום:
חשוב להבין ששתי המערכות, מוח המעיים והמוח הקדמי החושב, קשורים מאוד אחד בשני וחשוב
להכיר בשניהם ולדעת לאזן ביניהם.
זה לא או זה או זה.
יש לי את מה שאני מביא מהאינטואיציה, העבר והצריבה של הרגשות- מוח הבטן ,
וגם את המערכת המוחית החכמה, שיודעת להסתכל על זה ולראות את הדברים הנוספים, הניסיון,
ההתמודדות, הביטחון והמסוגלות שבנו. ביסוס עקרונות רציונליים שמבוססים גם על אינטואיציה.
המטרה היא לא איך לשפר אינטואיציה אלא איך ללמוד להקשיב לה יחד עם מה שקרה באמת.
ולתרגל את הבטן מול החיים. הרגשתי ש....וקרה....
אם אמונת יסוד ש"אנשים הם רעים" זו לא אמת מוחלטת כי בטוח פגשתי גם מישהו 1 לפחות טוב.
איך עושים את זה? אפשר דרך גיוס עוד מוחות מעיים, נתייעץ, נבדוק, נחפש יידע נוסף עלי כאלה
שמכירים אותי ויחד לעשות שיכלול של כול המידע.
ועוד המלצה מהותית- לעצור את האטרף של החיים, את המרוץ המטורף של החיים.
אי אפשר להתחבר שהכול סביבי מלא רעשי רקע מטורפים. להשקיט את המערכת , לאכול טוב
לישון טוב. לתת מקום לי. (ד"ר ליאת יקיר ויהודית כץ)