אפשר לעזור רק למי שרוצה
לעיתים סבל וחוסר נוחות משרתים אותנו כדי לשלוט באנשים אחרים או כתירוץ לצאת
לזמן מה ממרוץ החיים התובעני והמעייף ולנוח, לעיתים כדי למשוך תשומת לה ואהבה,
לעיתים כדי להימנע מהצלחה כשהיא ממש בפתח (בגלל פחד מהצלחה) וגם סבל ואי נוחות
מעסיקים אותנו עד מוות כדי שלא נתעסק בלחשוב על האמת בחיינו,
לתת דין וחשבון בנוגע אליהם. ריפוי=שינוי.
שינוי הוא כמו להזרים מים (מי החיים) במקום שבו אין זרימה והמים עומדים מעופשים.
כשאתם חווים "תקיעות" בחייכם – קומו ועשו מעשה- פרצו את המעגל.
אם אני עושה משהו במעגליות כל הזמן והחיים לא מסתדרים לי, אולי כדאי לנסות ולחוות את
החיים דרך משולש. וברור שלא נעבור במאת האחוזים למשולש אבל לנסות זה אומר
להניע לשינוי. בואו ותעבירו 10% למשולש ותראו איך זה מרגיש לכם.
אם זה טוב ונעים ועובד, העבירו עד 10% והתבוננו. וכן הלאה.
להיות באותו מעגל כל החיים ,לא להיות מרוצים ומסופקים ובנוסף גם להתלונן-לא הגיוני!!!
אז איך זה נוצר? במהלך חיינו בילדות אנו עוברים חוויות חזקות והן מטביעות בנו אמונות
בסיס. כאלה שנאחז בהן לאורך כל החיים בביטחון שככה הדברים חייבים להיות.
אמונות בסיס אלו מייצרות תבניות חשיבה שמנהלות אותנו ע"י תגובות אוטומטיות
בזמן אירועים כאלו ואחרים. התגובה האוטומטית נטבעת מהעבר אבל אינה בהכרח
רלוונטית ונכונה לכאן ולעכשיו.
פרדיגמות בחיים נוצרות מחיבור לא מודע בין דפוס מחשבה ורגש.
רגש נשאר חקוק לעולמים בזיכרון שלנו, מחובר לפרשנות שנתנו לו והוא מייצר את התגובה
האוטומטית.
תפקיד פרדיגמה במקור הוא להגן עלינו מפני חוויות של כאב ורגשות שליליים אחרים מתוך
רצון אמיתי שנהיה מאושרים.
באופן פרדוקסלי ובגלל הקיבעון זה עושה בדיוק את ההפך.
בחיים יש אינספור מעגלים כאלו שמקבעים את הפרדיגמות בחיים.
לדוגמא: מעגל השיתוק והאימפוטנציה. מעגל הנטישה, מעגל ה"אין על מי לסמוך",
מעגל רגשות אשמה, מעגל אמא לא מספיק טובה ועוד...
הדרך היחידה לנתק מעגלים ולצאת מסבך האוטומט היא לנתק את הזרם.
לא חשוב היכן, לא חשוב באיזו נקודה במעגל, העיקר שהרצף האינסופי ואלא אפשרי
ומקדם הזה ייפסק.
כדי לצאת מהמלכודת הזאת מהדרך הסלולה הזאת, יש לעשות פעולה אקטיבית בתוך
אותו מעגל חשיבה ע"י שימוש ברצון הבנה וכוונה.
לדוגמא מעגל "אין על מי לסמוך":
אדם במעגל כזה הוא אדם ריכוזי מאוד, שמרגיש בטוח ובשליטה רק כשהוא מעורב
בכל הפרטים. הוא מאמין שרק הוא עושה את הדברים הכי טוב ועל כן אינו מאציל סמכויות.
גם אם יאציל סמכויות הוא לרוב יתערב בכל דבר ויישא באחריות גם בדברים שאינו
אחראי עליהם. הוא ישדר לסביבה "עזבו אני כבר אעשה את זה בעצמי" מה שיגרום
לאחרים להרפות ולהעמיס עליו עוד יותר= מלכוד עצמי.
המעגל הזה יביא אותו למצב שכבר לא יוכל להרפות כי אין מישהו אחר שיעשה את הדברים
וזה יביא אותו למצב של "לא יכול יותר" והוא ירפה במצב של התמוטטות פיזית או נפשית.
האמונה מאחוריו: אני סומך רק על עצמי
הפחד שמשתק: אובדן שליטה וכאוס.
תוצאה: שחיקה, עייפות פיזית ונפשית, מועקה.
בואו נראה איך נוצר המעגל:
1.אני ריכוזי וסומך רק על עצמי
2.אני בערנות, דריכות והישרדות, עומד כל הזמן על המשמר
3.אני עסוק בעשייה באופן יעיל "יודע בדיוק מה צריך לעשות"
4.אני עסוק כל הזמן במעקב, תיקון, שיפור והשקעה ושמירה על הישגים
5.אני זוכה בהצלחה חומרית, כבוד, הערכה וגם שליטה, כוח ,ובהרחבת האחריות
6.הכל נופל עלי, רק אני עושה את הדברים הכי טוב, הרבה עומס ואחריות.
אז מה אפשר לעשות כדי לפרוץ מעגל זה?
הנכון ביותר הוא ללמוד להאציל סמכויות. זה יגרום לאדם בתחילה סבל ולחץ שהדברים
לא ייעשו כראוי (לדעתו), יש ללמוד להתאפק, לא להעביר ביקורת, להיות סלחני יותר.
ללמוד גמישות מחשבתית וביצועית.
בגישה של אני עושה את זה הכי טוב יש גם התנשאות. יש ללמוד לתת לאחרים ללמוד
ולהתנסות. שם גם יכולה להיות הפתעה. אולי בכל זאת הדברים ייעשו טוב.
בהתחלה זה יהיה קשה. ועם הזמן ועם הגילוי שלפחות חלק מהדברים נעשים תבוא
גם ההקלה הרגשית והפיזית ואותו אדם ילמד להנות מהמצב החדש.
אז אם אתם מוצאים עצמכם באחד מהמעגלים האינסופיים והבלתי אפשריים הללו,
חפשו את הנקודה שבה יהיה לכם הכי קל לפרוץ אותו. בהצלחה (: