סטרס מה זה אומר?
סטרס מה זה אומר?
בכל רגע מערכת העצבים שלנו סורקת את הסביבה ומחפשת סימנים לאיום או אי בטחון.
במידה ויש סיבה כלשהי תוך כמה שניות מתקיים הזיהוי .
זה יכול להיות צלילים, מגע, ריחות, מראות, תחושות, הבעות פנים ועוד.
בהתאם למידע שעובר, המערכת מחליטה לאיזה איבר בגוף יימסר המידע.
נוצרות תחושות בגוף/מתח וזה מתורגם לרגשות.
הרגשות הם אלו שמניעים לפעולה בהתאם לתוכניות ההישרדות שקימות בגוף שלנו.
מה הם רגשות?
המוח הלימבי שלנו נמצא מאחורי העיניים.
חשוב להבין שהעיניים הן לא עוד איבר בפנים כמו אף, פה אלא חלק מהמוח.
הרגשות הם אלו שמפעילים את פעולות שאנו עושים.
90-85% מההחלטות שלנו בחיים הן מבוססות רגשות.
והשאר זה החלק המודע- המוח הקדמי, החושב, מפרש, מארגן את היומיום ועוד.
רגש הוא פונקציה של שינוי מצב התודעה כתוצאה מהפרשת כימיקלים.
אנחנו לרוב פחות נזכור מה עשו לנו או אמרו לנו אלא מה הרגשנו.
יש לנו עוד מוח שנמצא במעיים,
שהוא המוח הרגשי עם 300 מיליון נוירונים שיוצרים מה שנקרא תחושות בטן.
מוח קטן נוסף הוא מוח הלב,
שמעביר מסרים של כאב במצבי סטרס.
מה שגורם לנו לומר כואב לי הלב/נשבר לי הלב.
המוח בנוי להתמקד ולזכור את הרע לצורך הישרדות כמנגנון הגנה.
95% מהתקשורת שלנו היא דרך רגשות, ניתן לראות רגש בעיניים, הן הכי אמיתיות.
בעיניים קיימים גם נוירוני המראה, דרכם אנחנו רואים וחשים את האחר, הם קשורים לאהבה
לשנאה אמפטיה כעס ....
רגש מתורגם להתנהגות בארבעת ה - FFFF
FIGHT– מצב אנרגטי – יש כוח להילחם, להתנגד. מתבטא בעצבנות, כעס, נרגנות, התפרצויות
רצון לריב כל הזמן, צורך לזוז לבעוט להוציא על מישהו/משהו את העצבים, להרביץ, פעילות יתר.
FLIGHT -לברוח מהאיום, מצב של אנרגיה גבוהה, חרדה, מחשבות טורדניות, בהלה בקלות, קושי להאט
ולהירגע, רגליים זזות כל הזמן קושי להתחבר לגוף, דיבור אינסופי, הדחקה, הימנעות, בריחה, לא רוצים
לדבר על זה, להתמודד, תחושת כלא, ocd חיפוש ודאות, פרפקציוניזם,
FOROM –
מנגנון ריצוי/פיצוי נפוץ יותר אצל נשים, לפייס לא להגיד מה אני חושבת, לא להסכים לכעוס על
אחרים מחרדת נטישה, צורך בהגנה, הזנחה עצמית, לא נאמר מה הרגשות שלנו.
פיצוי – לקחת אשמה של אחרים, אני לא בסדר בוא נפצה, להימנע מקונפליקט בכל מחיר, צייתנות
תלותיות, התרחקות מעצמי, פוטנציאל לפגיעה עצמית,
FREEZE– מצב חרדה גבוהה שמטרתו לחסום את האיום מלהיות בתודעה, מצב שאני לא יכולה להכיל אותו
אין כלום רק ריק. איום ברמה גבוהה אנרגיה נמוכה של הגוף, אין הגנה אקטיבית אלא פסיביות.
דיסוציאציה, חשיבה מעורפלת, התודעה מנסה להתרחק, קיפאון של הגוף.
יכול להביא תקיעות, דכאון, פחד חזק ,תחושה של חוסר יכולת לזוז, בהייה, אין הקשבה, כמו מצב היפנוטי
אין הפעלה של קוגניציה.
זהו המצב הכי מסוכן בו וייקח בד"כ ימים ספורים.
אם נתקעים בפריז המערכת עוברת ל shut down
-התמוטטות מלאה.
מערכת העצבים נשארת בתקיעות הזאת לאורך זמן.
גם מנגנוני ההתאוששות של המוח נפגעים בזמן סטרס כל כך גבוה.
האמיגדלה נשארת בייתר עוררות ולא מצליחה לרדת בעוררות, זה מוביל לתחושות חרדה/סכנה כל הזמן.
ההיפוקמפוס ברגיל באירוע שלילי, הוא האחראי על הזיכרון והמידע, והוא מרגיע את האמיגדלה, שמשדרת למדנו מהאירוע , זה נגמר אפשר לנמשיך הלאה.
בטראומה ההיפוקמפוס מתכווץ, יש פחות סיגנלים שמגיעים לאמיגדלה ומשרדים להירגע, אין את היכולת להעביר את המסר המרגיע באופן מיטבי, גורם לפלאשבקים והבזקים על אותו זיכרון, ונשארת התחושה שזה קרה/קורה עכשיו.
האונה הקדמית ברגיל, עוזרת להבין מצבים והבנה שהכול בסדר. בטראומה שוב נחלשים הסיגנלים של הרגעה, מה שפוגע בתחושת השליטה וזה מאפשר לזיכרונות הטראומה להשתלט. נפגעת יכולת העיבוד.
המידע של הטראומה ממשיך להסתובב במרחב המוח מבלי לדייק ולעשות סדר.
נפגעת השינה. במצב הישרדותי המוח מבין שלא צריך לישון, צריך להיות דרוך, וכשיש פגיעה בשינה יש פגיעה בעיבוד המידע.
עבודת העיניים EMR משחררת את הקיפאון שנוצר ב FREEZE
העיניים הן מוח!! ההיפוקמפוס והאמיגדלה מחוברים במסילות עם העיניים ולכן הן מייצרות את העיבוד
שלא קורה כשאנחנו בתקיעות, בשינה לא מיטבית וכשהגוף לא מצליח לעשות את עיבוד הקובץ בעצמו.
התזוזה של העיניים מרגיעה את האמיגדלה מחזיר את התודעה לכאן ועכשיו .
באופן טבעי אנחנו עושים EMR בשינה בזמן חלום בלילה.
בטח יצא לכם לראות לעיתים ילד או אדם בוגר ישן והעיניים מרצדות מצד לצד.
זוהי דרכו הטבעית של המוח לעשות עיבוד לחוויות היומיות.
במידה והשינה אינה מיטבית והמוח לא מצליח לעשות בעצמו את העבודה יצטבר בתוכנו סטרס ואם המצב
הזה נמשך זמן רב מדי יהיו תופעות לואי .
EMR שיטה שמאפשרת באופן מדהים לשחרר סטרס, כאבים כרוניים, התמכרויות, דיכאון, טראומות, ptsd
וכול זה מתאפשר גם ללא צורך בשיתוף המטפל בתוכן החוויה הקשה.
המטופל בוחר אם לשתף או רק לבצע את תנועות העיניים כשהזיכרון/תחושה נשמרים בתוכו.