הכלי הכי נפוץ הוא יצירת רגשות אשמה, אחריו שימוש במחויבות הקיימת ובמקרי קיצון - הפחדה ואיום.
יש אנשים שזהו דפוס פעולה קבוע שלהם, שמתקיים גם על הילדים שלהם.
לרוב זהו דפוס שמתחיל בהבנה מגיל צעיר שזה עובד להם והם יכולים לקבל את כל מבוקשם אפילו ללא מו"מ.
הסחטן הרגשי גם מגן על עצמו בדפוס זה ממחשבה על הטעויות שלו וע"י כך גם מסיר אחריות מעצמו לפתרון הקונפליקט.
כך הוא מייצר "אשם תמיד" (האחר) ומשאיר את עצמו צודק ללא צורך לבדוק את עצמו או לתת דין וחשבון.
אז מיהו הסחטן הרגשי?
אנשים מפונקים שלרוב היו ילדים מפונקים שקבלו בילדותם כל מה שרצו ללא גבולות.
אנשים עם סף תסכול נמוך מאוד עם קושי גדול להתמודד עם תסכול ועם המילה לא.
אנשים ששונאים להפסיד ורואים בעיקר את עצמם ללא יכולת לראות את ההשפעה על האחר.
אנשים חסרי מודעות שלא רואים כיצד הם מתנהלים וכיצד הם פוגעים באחרים.
ד"ר פורוורד מתארת את התנהלות הדינמיקה של הסחטן הרגשי ב-6 שלבים:
1.דרישה - הסחטן מציב דרישה למי שעומד מולו.
2.התנגדות - האחר מסביר את התנגדותו לסחטן.
3.לחץ - מתחיל בדיבור חיובי ללא התייחסות להתנגדות, והדרדרות למלל ארוך תוקפני יותר ומתיש.
4.איום - בד"כ לא איום מפורש אלא מרמז.
5.כניעה- האחר מתחיל לחשוש מהלחץ ותחושת האיום ונכנע לדרישה.
6.הסחטן מרוצה ומבין שדפוס זה מצליח לו ולכן ישתמש בו שוב ושוב.
הדרכים לצאת ממעגל הסחטנות:
1.לא להיכנס לעמדת התגוננות מול הסחטן גם אם זה קשה. לא להיכנע.
2.לא להגיב במשך 48 שעות, לבקש זמן לחשוב על הדרישה,להבין שיש לחץ נפשי ולא להיכנע לו.
3.לדבוק במשפטים קבועים כמו "סחיטה רגשית לא עובדת עלי יותר" .בהתחלה זה מוזר אבל אחרי מס. פעמים הסחטן יבין שמשהו השתנה.
4.הציעו משהו בתמורה לדרישה שלא מקובלת עליכם. הסחטן מרוכז בעצמו ולכן משהו חלופי יכול להסיח את דעתו מהדרישה המקורית.
5.הומור לעיתים יכול לשבור מצב, לקרב ואולי יפתח פתח אחר להתבוננות על הסיטואציה.
6.במידה ואינכם מצליחים לשבור את הדפוס פנו ובקשו עזרה מאדם שלישי או מישהו מהמשפחה שיכול להשפיע או עזרה מקצועית.
לסיכום:
הסחטן הרגשי הינו אדם חסר ביטחון, זקוק לעזרה בגלל שבתוכו אינו חי בתחושת קיום וערך. השליטה באחר והסחטנות נותנים לו אשליה שהוא חזק ובעל מסוגלות.
עם סחטן רגשי נסו לנהוג בטקט ודיפלומטיה, פשרות והכי יעבוד לפעול מולם כשהם רגועים.